החלטה בתיק ב"ש 4263/05

הבקשה וכתב האישום

1.         לפניי בקשתה של המבקשת להורות על הארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתפ"ח 820/05.

2.         בד בבד עם הגשת בקשה זו הוגש כנגד המשיב כתב אישום ובו הואשם בביצוע מעשי אינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(1) ו-(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), וכן בביצוע מעשי סדום, עבירה לפי סעיף 347 לחוק בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(1) ו-(3) לחוק.

3.         בפרק העובדות שבכתב האישום נאמר, כי ביום 28/2/05, בשעה 22:00 לערך, נכנסה המתלוננת, ילידת 6/12/88, לפאב בשם "אולד פרינדס" שברחוב הלני המלכה 7 בירושלים, ושאלה את המשיב אשר עבד בפאב האם דרושה מלצרית לעבודה. המשיב שאלה מספר שאלות ואמר לה, כי עליו להתייעץ עם שותפו וסיכם עמה כי ייצור איתה קשר בהמשך.

            כשעתיים לאחר מכן, בחצות הלילה, התקשר המשיב למתלוננת והזמין אותה לבוא לפאב לשוחח בעניין העבודה. כאשר נכנסה המתלוננת לפאב נעל המשיב את הדלת מאחוריה, הגיף את התריסים והציע לה לשתות משקה אלכוהולי. השניים שתו יחדיו שני בקבוקי וודקה לערך.

            המשיב ביקש מהמתלוננת לעסות את גבו, היא עשתה זאת ונרדמה. בשלב זה השכיב המשיב את המתלוננת על הספה, הפשיטה מבגדיה העליונים, נישק אותה בפיה ומשהתעוררה היא ביקשה ממנו להפסיק, צחק, הפשיטה גם מבגדיה התחתונים, התעלם ממחאתה ומבקשותיה החוזרות שיחדל ומבכייה. בשלב זה, על אף בקשותיה כי יפסיק, התפשט המשיב מבגדיו התחתונים, החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ולאחר מכן גם את איבר מינו עד שבא על סיפוקו. בהמשך ליטף את רגליה, הלבישה והיא יצאה לחדר השירותים. כאשר חזרה המשיכה לבכות. המשיב ניסה להרגיעה, אולם בשלב כלשהו פתח את רוכסן מכנסיו וביקש ממנה לבצע בו מין אוראלי. משסירבה, ובתגובה לכך, תפס המשיב את ראשה בחוזקה, דחף את ראשה לכיוון איבר מינו והחדירו לפיה. המשיב המשיך, הפשיטה מבגדיה, החדיר אצבעותיו לישבנה בזמן שבכתה ועל אף שביקשה ממנו להפסיק, כיוון שאינה רוצה לבגוד בבן זוגה ואינה רוצה להראות לו את גופה, התפשט גם המשיב מבגדיו והחדיר את איבר מינו בעוצמה רבה לאיבר מינה עד שהגיע לסיפוקו וזאת על אף מחאותיה ובכיה.

המסגרת המשפטית

4.         בקשה זו תידון במסגרת הוראות סעיף 21(א) ו-(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "החסד"פ"), ועל בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, האם קמה עילת מעצר כנגדו, והאם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שתפגע בצורה מפחיתה במשיב.

ראיות לכאורה

5.         תיק החקירה של המשטרה הועמד לעיוני. בהודעתה הראשונה, מתארת המתלוננת, כי לאור גילה הצעיר, 16 ו-3 חודשים לערך, ועל אף שלא הייתה רגילה בשתייה של משקאות חריפים אלא אך בשתיית יין, הסכימה לשתות וודקה עם המשיב על מנת שישתכנע כי הנה מסוגלת לעבוד בפאב. עוד מוסרת המתלוננת, כי כאשר הייתה שתויה הסכימה לבצע למשיב מסג' כאשר סברה, כי עושה היא זאת לחברה - ארוסה, אולם התנגדה לביצוע של אקט מיני כלשהו עם המשיב ואף סיפרה לו, כי הנה מאורסת ובשבוע החמישי להריונה. על אף התנגדותה במילים ובמעשים ובכי המשיך המשיב לבצע בה את זממו, ואדם נוסף שהיה בפאב לא שמע את זעקותיה עקב המוסיקה שהושמעה בקול רם בפאב.

            המתלוננת גם מתארת, כי ככל שהביעה התנגדות לביצוע המעשים על-ידי המשיב, כך הפעיל כוח רב יותר כלפיה. המתלוננת מסרה, כי לא יכלה לברוח מהמקום, שכן לא הייתה כל דרך לעשות זאת והמשיב היה חזק ממנה ופחדה ממנו. לאחר שסיים את מעשיו בפעם השניה, התרשמה, כי המשיב רצה להביא את חברו שנכח בפאב כי ישכב עימה, ואז התעשתה, חייגה בשיחת גוביינא לחבר בשם אודי וקבעה כי יבוא לאספה. אמרה למשיב כי עליה ללכת ועזבה את הפאב. אודי אסף אותה והיא סיפרה לו את אשר עבר עליה. הוא העבירה לבית חברו, אשר אף לו סיפרה את הקורות אותה. ניסתה לישון ולא הצליחה ובבוקר התקשרה לאחי ארוסה ולאשתו וסיפרה להם על האונס בפאב.

בהודעתה השניה משיבה המתלוננת לשאלות החוקרת, חוזרת על תיאור המעשים שביצע בה המשיב כאשר ניסתה לסרב לו באופנים שונים כי לא יכלה לברוח מהמקום, וכי צעקותיה לא נשמעו עקב המוזיקה שהושמעה בקול רם.

6.         בתיק החקירה קיימת הודעתו של יאנל הורדילה, לקוח קבוע בפאב וחברו של המשיב, אשר נכח בפאב לאורך השעות בהן שהתה שם גם המתלוננת החל מהגעתה לראשונה לחפש עבודה כמלצרית ועד לאחר שעזבה את הפאב. העד מוסר בהודעתו, כי המשיב והמתלוננת היו בחדר אחר וישבו על ספות הנמצאות באותו חדר ואילו הוא ישב בחדר אחר ליד הבר בשעה שגלש באינטרנט וברקע נשמעת מוסיקה. על-פי הודעתו, בין השעה 01:00 - 01:30 יצא לשירותים שבפאב וחלף בסמוך למשיב ולמתלוננת, אולם לא ראה אותם עירומים והם ישבו על ספות נפרדות. עוד הוסיף, כי המוסיקה לא הייתה חזקה כל-כך ואילו הייתה המתלוננת צועקת בחוזקה יכול והיה שומע את צעקותיה, ומכל מקום במהלך שהותה של המתלוננת במקום לא שמע כל צעקה ולא התרשם, כי היה משהו חריג במקום. עוד הוסיף, כי בשעה שעזבה המתלוננת את המקום, היא נישקה את המשיב על שתי לחייו.

7.         המתלוננת עזבה את הפאב בשעה 03:30 לערך ונאספה על-ידי חבר, בשם אודי, אולם זה סירב לבוא למשטרה ולמסור הודעה כלשהי. אותו חבר הסיע את המתלוננת לחבר אחר, שם התקלחה וניסתה לישון. אותו אדם מספר, כי המתלוננת סיפרה אף לו שהלכה לפאב לחפש עבודה כמלצרית, שתתה וודקה ובעל הבית אנס אותה. העד התרשם, כי המתלוננת עברה טראומה.

8.         בתיק החקירה קיימת גם הודעתו של אדם שהנו אחיו של ארוסה של המתלוננת. בהודעתו מספר הוא, כי בשעה 07:00 בבוקר התקשרה אליו המתלוננת וסיפרה לו תוך בכי, כי נאנסה. העד השמיע את השיחה ברמקול של הטלפון על מנת שגם אשתו תשמע את הדברים והמתלוננת סיפרה להם את הקורות אותה באותו לילה. דברים דומים העידה רעייתו של עד זה.

9.         המתלוננת נבדקה על-ידי רופאה בחדר המיון בבית-החולים הדסה "עין כרם" בירושלים והממצאים הצביעו על שתי פיסורות בפי הטבעת והמטומה בשיירי קרום הבתולין. הרופאה הסיקה ממימצאים אלו, כי הנם יכולים להתאים לחדירה בכוח מעבר למקובל בהסכמה.

10.       ב"כ המבקשת הפנתה לשתי הודעותיה של המתלוננת, בהן מתוארים בפירוט רב המעשים שביצע המשיב בגופה וזאת לאחר שהוזמנה על-ידי המשיב לחזור לפאב, בעקבות התעניינותה בעבודה כמלצרית לאחר שהבחינה בשלט על הפאב, ולפיה דרושה מלצרית במקום. עוד סומכת ב"כ המבקשת את טענותיה על שלוש העדויות הנוספות הקיימות בתיק החקירה של אנשים שפגשה לאחר שעזבה את הפאב המעידים על הלך נפשה של המתלוננת.

            כמו-כן סומכת היא על דבריו של המשיב בהודעתו, כאשר בתחילה הכחיש כל קשר למעשים ולאחר מכן טען, כי כל המעשים נעשו בהסכמתה המלאה ואף מיוזמתה בתחילת הדרך. כן מפנה היא לממצאים של רופאה שבדקה  את המתלוננת ולמסקנותיה.

11.       ב"כ המשיב מעלה תמיהות רבות בקשר להודעתה של המתלוננת, לרבות השאלה מדוע זה לא נשמעו זעקותיה בפאב על אף שאדם נוסף נכח במקום ואשר נגבתה ממנו הודעה, אולם אינו נכלל במסגרת עדי התביעה. כמו-כן הביע תמיהה מדוע זה לא עזבה המתלוננת את הפאב כאשר לא הייתה מניעה שתעשה זאת. עוד נטען, כי המעשים החלו לאחר שביצעה בהסכמה מסג' למשיב, ובכך שידרה מסר מסוים למשיב, ולא ניתן ליתן אמון בגירסתה כי המעשים שבאו לאחר מכן נעשו שלא בהסכמתה. אשר לטענה, כי המשיב הכחיש בתחילה את היכרותו עם המתלוננת ורק מאוחר יותר ביקש לתקן ומסר כי המעשים נעשו בהסכמתה, טען הסנגור המלומד, כי אין המדובר בגרסה כבושה אלא שהיא באה מאוחר יותר לכשהבין את המצב החמור שאליו נקלע ואשר מייחסת לו המתלוננת, וכי עליו לשתף פעולה עם המשטרה.